כבר כמעט שנה שאנו מנהלות את סניף העוגן למשפחות המילואים בגבעתיים. כמעט שנה שמתנדבים מטיילים עם כלבים, מקפלים כביסה, עוזרים עם הילדים, מבשלים אוכל חם לשבת למשפחות המילואים של העיר ועוד.
אז אם אתם רוצים לעשות משהו שבאמת משפיע בימים האלו תרשמו לעוגן.

אנחנו מתרגשים לשתף בערב מיוחד שהתקיים במעיליא שבגליל המערבי, בשיתוף קק"ל, עמותת כרם אל והעוגן למשפחות המילואים. 150 נשות מילואימניקים מהישובים הדרוזים שבקו העימות – חורפיש, כסרא סמיע ובית ג'ן – הגיעו לערב שכולו בשבילן. הן נהנו מהרצאה מעוררת השראה, מופע סטנדאפ נשי, ארוחה מפנקת ושי אישי. ערב עוצמתי ומרגש של נשים חזקות ומלאות השראה!

העוגן שינה אותי, הפך אותי לעסוקה, מעורבת, מתמידה, לא מוותרת, לא מתייאשת, מתקתקת, ומחוברת לעיר שאני גרה בה.
אני מחברת בין א.נשים, יוזמת, מפיקה, מעודדת, מכילה, נותנת מקום לשפוך את הלב, מקשיבה לבכי ולייאוש, מתפללת, רותמת ארגונים גדולים, מספרת לכל מי שמוכן לשמוע על האתגרים של המשפחות המגוייסות, מגייסת כסף, ומייצרת מרחבים מכילים ותומכים. הכי אני אוהבת פגישות פנים אל פנים עם הנשים המדהימות האלה, שמחזיקות את בטחון המדינה על הכתפיים שלהן.

במפגש שלנו במרחב הכתיבה "מילים במילואים" היו לנו תרגילי כתיבה וקריאת טקסטים. פגשנו את עצמנו ואת האחרות במפגש עמוק ומקרב וכרגיל היו גם צחוק גם בכי, כי איך אפשר בלי. אני כל כך שמחה שהצלחתי ליצור עבורן מרחב שהן באמת מביאות את עצמן. כמו שהן. פשוט ואמיתי. וכשמישהי מהן אומרת לי ש"הלוואי והייתי באה קודם" – מה צריך יותר, תגידו לי ...?
#מילים_במילואים: מרחב כתיבה למרווח נשימה לנשים ממשפחות מגוייסות
בשיתוף פעולה עם העוגן למשפחות המילואים והספרייה המרכזית רחובות.

הגעתי להתנדבות בעוגן למשפחות המילואים דרך הודעה בקבוצת וואטסאפ שחיפשה דוגווקר לטיולי ערב. בהתחלה היססתי – דיכדוך מלחמה ושעון חורף גרמו לי לישון מוקדם – אבל כבר בטיול הראשון עם צ’יפ יצאתי מהבית בתחושת היי. כל כך נהניתי שעכשיו אני מטיילת עם שני כלבים מקסימים. אני אוהבת לדעת שאני מקלה על נשות מילואימניקים, ליהנות מהאהבה התמימה של כלב, להתאוורר קצת בכל יום. אני אסירת תודה וממליצה בחום על ההתנדבות הזאת.

תודה ענקית למתנדבות המדהימות שדואגות לי כבר זמן מה. כל מחווה קטנה עושה הבדל – אפילו מקלחת שקטה בידיעה שהילדים בידיים טובות. יעל השגיחה, קראה סיפור, עזרה לסגור את היום ולאסוף צעצועים, ובדיוק אז הגיעה הבת של שלומית עם ארוחת הערב. גם כשנדמה שהשגרה חוזרת, אני עדיין לבד עם עומס ודאגה –זה מדהים ומוערך, וגם כשנדמה ש"השגרה" חוזרת, עדיין החצי השני שלי לא מתפקד כאן איתי, הראש שלי מודאג ומוצף, והמחשבות כמו במרתון. כל עזרה נחשבת. כל עזרה- באמת באמת עוזרת ומקלה.

לעוגן למשפחות המילואים- תודה רבה! על הפעילות שלכם לחיזוק העורף. על העוגן שאתם מעניקים לנו בתקופה שבה גלי החיים שוטפים אותנו, במציאות שבה הטלטלה והסערות הן חלק משגרת ההפלגה שלנו ולא תמיד אנחנו רואים באופק את חוף המבטחים. העוגן אינו רק מטאפורה, זו באמת ההזדמנות בשבילנו להיעזר, לקבל תמיכה, לאסוף את הכוחות כדי להמשיך המשימות המשפחתיות שלנו ולהשתתף במאמץ של המשימות הלאומיות. נמשיך ונתחזק. תודה על תשומת הלב שלכם, זה נותן לנו אנרגיה מחודשת, נהננו לקבל את הפינוק ב”הולי בייגל”, לפגוש חברות ולהתאוורר ביחד בשיחה וארוחה טובה. תודה רבה! בערכה רבה